פרופ' יולי תמיר הגשימה את משנתה הפילוסופית והערכים שבהם היא מאמינה במהלך עשרות שנים של עבודה חינוכית באקדמיה. חינוך מבוגרים כשליחות הפותחת אופקים חדשים ומצמצמת פערים חברתיים
העשייה החינוכית של פרופ' יולי תמיר מתפרשת על פני עשרות שנות הוראה ומנהיגות באקדמיה, שבמהלכן העמידה אלפי תלמידות ותלמידי פילוסופיה וחינוך שלמדו אצלה על אודות לאומיות, ליברליות, זכויות האדם, חינוך כהנחלת ידע וכהגברת המודעות הרעיונית לערכי דמוקרטיה, שוויון, דו-קיום ואהבת אדם.
בנוסף לתלמידים רבים שלמדו אצלה במגוון קורסים, במסגרת לימודי תואר ראשון ותואר שני, פרופ' תמיר אף הנחתה עשרות רבות של תלמידי/ות מחקר לתארים מתקדמים, כולל דוקטורנטים/ות שהגיעו להישגים מרשימים ולדרגות בכירות ביותר באקדמיה בישראל ובעולם.
במסגרת תפקידה כשרת הקליטה בממשלת ברק (1999-2001) פעלה תמיר לשילוב עולים בחברה ובכללה והקדישה תשומת לב מיוחד לקהילה האתיופיות והשתלבותה בהחברה הישראלית.
במסגרת תפקידה כשרת חינוך בממשלת אולמרט (2006-2009), פעלה פרופ' תמיר, ללא לאות, לשיפור פני מערכת החינוך בישראל, הצעדתה לעידן הטכנולוגיה המתקדמת ולשיפור הישגיה בזירה הבינלאומית, הובילה את רפורמת אופק חדש במטרה לשפר את זכויות המורים ושכרם, לעצב סולם התקדמות מקצועית למורים ולאפשר להם הוראה פרטנית משמעותית. פרופ' תמיר פעלה לרענן ולגוון את מערכת החינוך ולקדם שוויון וצדק חברתי באמצעות בתמיכה ממוקדת בחינוך הציבורי בכלל ובתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים, התיכונים, שהתמודדו עם אתגרים מורכבים וחייבו קידום ושיפור.
כמו כן פעלה תמיר לקידום הוראה משמעותית במסגרת אופק פדגוגי תוכנית שהזרעה את זרעי הלמידה העצמאית במערכת.
פרופ' תמיר קיבלה את הדוקטורט שלה בפילוסופיה פוליטית באוניברסיטת אוקספורד, והפכה לאחת החוקרות הבולטות בתחומי הלאומיות, הליברליזם והזכויות הקבוצתיות, והתמחותה המיוחדת השתקפה בעשרות הקורסים שלימדה במגוון מוסדות אקדמיים בישראל ובעולם. תרומתה הייתה בהבאת הדיון הפילוסופי העכשווי על אתיקה, זכויות אדם ופוליטיקה לישראל, תוך שהיא מנחילה לאלפי תלמידים את המודל שפיתחה ליישוב בין העקרונות הליברליים של זכויות הפרט לבין ההכרה בחשיבות הלאום והתרבות כמרכיבים חיוניים של זהותו של הפרט.
פרופ' תמיר בישראל לימדה באוניברסיטת תל אביב, בבית ספר למדיניות ציבורים בהרווארד (The Kenndy School of Government) ובבית הספר לממשל של אוניברסיטת אוקספורד (The Blavatnik School of Government) שם כיהנה כחברת סגל בכירה. בחוג לפילוסופיה, שבפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב, שילבה פרופ' תמיר תובנות פילוסופיות בדיון החינוכי, במגוון קורסים שעסקו בפילוסופיה של החינוך, באתגרים חינוכיים בחברה מרובת-תרבויות כישראל, ובחינוך לאזרחות דמוקרטית. היא הדגישה באוזני אלפי תלמידים כי תפקידו של בית הספר אינו רק להקנות ידע, אלא גם לשמש מוסד המעצב זהות, מעודד חשיבה ביקורתית ומקדם שוויון הזדמנויות, ללא הבדלי דת, גזע, מין, מיניות, לאום או עדה.
פרופ' תמיר אף פעלה לחיזוק לימודי האזרחות, בפרט, והלימודים ההומניסטיים והחברתיים, בכללותם.
כשרת החינוך, פרופ' תמיר אף אחראית למגוון יוזמות פדגוגיות ושינויים מבניים כדוגמת עיון מחודש ברלבנטיות של מודל בחינות הבגרות הקיים. פרופ' תמיר ביקשה לשלב גישות הערכה חדשניות יותר המעודדות למידה משמעותית ולא שינון.
בתחום החינוך המיוחד, פעלה פרופ' תמיר לשילובם של תלמידי החינוך המיוחד בבתי הספר הרגילים תוך הגדלת המשאבים המופנים לחינוך זה, באופן שיסייע לקידום השתלבותם בבתי הספר הכלליים.
תקופת כהונתה של פרופ' תמיר הייתה רוויית אתגרים, כולל משא ומתן עם ארגוני המורים, שביתות והסכמים. למרות זאת, הצליחה פרופ' תמיר להניע תהליכי שינוי מבניים ארוכי טווח ולהעלות את נושא הצדק החברתי וקידום הפריפריה תוך הצבת נושאים אלה בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך.
העשייה החינוכית הענפה ורבת השנים של פרופ' יולי תמיר מהווה גשר ייחודי בין התיאוריה הפילוסופית לבין המדיניות המעשית. בעוד עבודתה האקדמית סיפקה מסגרת לחשיבה תיאורטית פילוסופית חיונית על דמוקרטיה רב-תרבותית וצדק חלוקתי, תפקידה כשרת חינוך אפשר לה לתרגם עקרונות מרכזיים אלה ליוזמות מעשיות.
דברים אלו באים לידי ביטוי בספרה "מי מפחד משוויון על חינוך וחברה בישראל" (הוצאת ידיעות אחרונות).
"העשייה החינוכית היא, קודם כל, עבודה עם בני אדם חושבים ויצירתיים. זאת אינה משימה קלה אך לעולם אינה משעממת"