הסיפור שלי

עם ההכרזה של בואו של נשיא מצרים אנואר סאדאת לישראל, חברתי למספר צעירים אחרים לכתוב מכתב לראש הממשלה מנחם בגין ולדרוש ממנו שלא להחמיץ את ההזדמנות לשלום. מכתב הקצינים היה הבסיס להקמת תנועת שלום עכשיו שהיית מפעילותיה הנאמנות שנים רבות.

חוויות המלחמה והפעילות בשלום עכשיו הניעו  אותי לגבש את תיאוריית הלאומיות הליברלית – ניסיון ליישב את הצורך הלאומי הזה עם ערכי הליברליזם והדמוקרטיה.החיפוש אחר תשובות למתחים הללו הוביל אותי לאקדמיה. למדתי באוניברסיטה העברית, שם נחשפתי לפילוסופיה פוליטית, ולאחר מכן השלמתי את הדוקטורט שלי באוניברסיטת אוקספורד.

שם התגבשה התיאוריה המרכזית שלי – הלאומיות הליברלית. בהשפעת המרצים, המחנכים והמנחים שעיצבו את עולמי, ובראשם הפילוסוף פרופ' ישעיהו ברלין, הבנתי כי חיוני ליישב את הכוח הרגשי והפוליטי של הלאומיות עם העקרונות האוניברסליים של הליברליזם. יצאתי נגד הגישות שראו בלאומיות כוח מרושע בלבד, וטענתי כי זהות קבוצתית והשתייכות הם צרכים אנושיים לגיטימיים, בתנאי שהם ממוסגרים על ידי דמוקרטיה וזכויות אדם. פרופ' ברלין לימד אותי, שהעולם אינו מחולק לשחור ולבן, וכי ערכים חיוביים רבים – חירות, שוויון, שלום וביטחון – מתנגשים באופן בלתי נמנע. ההבנה הזאת שחררה אותי מהצורך למצוא פתרון פוליטי "מושלם" אחד, והתחלתי לפעול לניהול המתחים הדמוקרטיים, ולא לביטולם.