חזון חינוכי

אני רואה בחינוך את המרכיב החיוני ביותר – לא רק לקיום מדינה דמוקרטית בריאה, אלא גם להבטחת אוטונומיה ומימוש עצמי לכל פרט. עבורי, חינוך אינו רק העברת ידע, אלא פרויקט חברתי ופוליטי אחראי  שמטרתו לצמצם פערים ולבנות חברה שפויה, סובלנית ומאוזנת יותר. החזון שלי מציב במרכז את האזרח שהמדינה מעניקה לו חינוך מיטבי. אני מאמינה שהמדינה חייבת לקחת אחריות מלאה על אספקת חינוך ממלכתי איכותי ושוויוני לכל המגזרים – חילוניים, דתיים, יהודים וערבים. חינוך ממלכתי איתן הוא המקום היחיד שבו ילדים בעלי רקע שונה יכולים להיפגש סביב ליבת ידע משותפת וערכים דמוקרטיים, שהם התשתית ההכרחית לחיים משותפים. אינני חוששת מהאזרח המחונך על ידי המדינה; אני חוששת מהאזרח שאינו מחונך, ונותר שבוי בתוך קבוצת השתייכות מצומצמת, שאינה מעניקה לו כלים להצלחה בעולם התרבותי, הטכנולוגי, המדעי והעסקי החדש.

מערכת החינוך אינה יכולה להתמקד רק במבחנים ובציונים. היא חייבת לספק ידע והבנה של המציאות  על מנת לטפח אדם חושב, ביקורתי וספקן, שמסוגל להתמודד עם מורכבות ואי-ודאות. זהו חינוך המושתת על עקרונות הומניסטיים, שמכיר בזכויות האדם ובכבודו, ומעניק לכל תלמיד כלים לקרוא את המציאות, לשאול שאלות מהותיות לגביה, להעמיק ולחקור.

לפתוח "אופק חדש" למעמד המורה

 עם כנסתי לתפקיד שרת החינוך העמדתי במרכז עשייתי את חיזוק מעמד המורה – בין השאר, באמצעות תוכנית "אופק חדש" שהבטיחה לא רק את העלאת שכר המורים, אלא גם סולם קידום מקצועי מתוגמל.

תוכנית זאת היא כלי חיוני להפיכת ההוראה למקצוע מכובד שמושך אליו   כוח אדם איכותי. "אופק חדש" אפשרה למורים, בין השאר, להקדיש שעות הוראה פרטניות או קבוצתיות קטנות לתלמידים מתקשים או מצטיינים, וכך לצמצם הפערים, ולהעניק לתלמידים הזקוקים לכך תמיכה אישית.  "אופק חדש" גם הציעה תמריצים למורים לעבוד בפריפריה ובבתי ספר מוחלשים, כחלק מהמחויבות שלי לעודד התקדמות חברתית וצדק חברתי.

האמנתי ועודני מאמינה, שהחינוך הממלכתי הוא המנוף העיקרי והעוצמתי ביותר לצמצום פערים, להתקדמות חברתית ולבניית ליבה דמוקרטית משותפת לכל ילדי ישראל.

להציב מורים המשמשים מודל לחיקוי לדור שלם

עלינו לחנך לא רק למצוינות, אלא גם לצדק חברתי, לשוויון, ולסובלנות.  מורה טוב אינו רק מומחה בתחום הדעת שלו אלא מודל לחיקוי המעצב את דמותו וזהותו של דור שלם. לפיכך, משימתנו היא להבטיח שבתי הספר יהפכו לזירה המרכזית להטמעת ערכים דמוקרטיים, ויהיו מגדלור של תקווה וניוד חברתי ממנו ייהנו כל ילד וילדה בישראל. זוהי ההשקעה הטובה ביותר שחברה יכולה לעשות למען העתיד שלה.

חזון מדיני

החזון המדיני שלי הוא שילוב בין ציונות, דמוקרטיה וצדק חברתי. מדינת ישראל היא הבית הלאומי שלנו בית זה יכול לשגשג רק אם הוא נבנה על יסודות של אחריות חברתית ואזרחות שוויונית. אני רואה את עצמי כחלק מהשמאל הציוני, המאמין שהמחויבות לביטחון המדינה חייבת ללכת יד ביד עם מחויבות לעקרונות ליברליים וחברתיים ונקיטת צעדים מעשיים לצמצום הפערים בין החברה היהודית והחברה הערבית בישראל, לדו-קיום ולחתירה לשלום בין העמים.

במישור החברתי, החזון שלי הוא סוציאל-דמוקרטי מובהק. המדינה אינה יכולה להתנער מחובתה להבטיח זכויות חברתיות בסיסיות בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה, ולהקפיד על שוויון בנטל. שוק חופשי ויזמות עסקית הם  כלים כלכליים חיוניים, אך עלינו להילחם נגד אי-השוויון בחברה הישראלית, המעמיק את הפער הכלכלי-חברתי ומערער את הלכידות החברתית ואף את עצם הבסיס המוסרי של הדמוקרטיה. מדינה חזקה היא זאת הדואגת לחלשים שבתוכה.

הסדרים פוליטיים הכוללים גבולות בני-הגנה

החברה הישראלית חייבת לגלות סובלנות, הכלה ורגישות לזכויות אנוש של הקהילות השונות שבתוכה. אין להפלות אף אזרח בשל הבדלי לאום, מגדר, מין, מיניות, מעמד או מקום מגורים. אין לחשוש מריבוי קבוצות, קהילות ומחנות, יש לקדם  דיאלוג בין תרבותי המעשיר את השיח הדמוקרטי. חברה שיש בה סובלנות כלפי זהויות מרובות, שונות, מגוונות ואף סותרות זו את זו, בה הרוב היהודי מכיר בזכויות המיעוטים ומשלב אותם באופן מלא בחיי המדינה, תבטיח שמדינת ישראל תמשיך להיות דמוקרטית, בטוחה, וצודקת – בית אמיתי לכל אזרחיה.

פתרון של שתי מדינות לשני עמים אינו רק אופציה מוסרית, אלא הכרח קיומי וביטחוני. הנצחת השליטה בשטחים מנוגדת לערכים הדמוקרטיים והופכת את הפרויקט הציוני לפרויקט שלטוני מדכא. הסדרים פוליטיים המבוססים על פרידה מהפלסטינים בגבולות בני-הגנה, רק הם יכולים להבטיח שלעולם לא יתרחשו זוועות כמו אלה שהתרחשו ב-7 באוקטובר 2023, ויש לחקור, באופן ממלכתי, מדוע לא הצליחו למנוע אותן.

חזון חברתי ליברלי

חזון דמוקרטי, ליברלי וציוני הוא הליבה המוסרית והמעשית של החברה שאני שואפת לבנות בישראל. אני רואה בו את הגשר ההכרחי בין שתי משימות מרכזיות: ביטוי לזהות הלאומית של העם היהודי לצד הגנה על חירות הפרט, והבטחת צדק חברתי ושוויון הזדמנויות, לכלל אזרחי המדינה ערבים ויהודים כאחד. ליברליזם אמיתי אינו יכול להתקיים ללא רשת ביטחון סוציאלית שתבטיח שלכל אזרח – ללא קשר להשתייכות הלאומית, רקע או למעמד –  את היכולת המעשית לממש את חירותו, כישוריו וכישרונותיו.

מדינת רווחה אינה מותרות

האדם, כפי שאני תופסת אותו, הוא ישות אוטונומית. תפקידה של המדינה אינו לכפות תפיסת טוב יחידה, אלא להסיר חסמים, הנובעים מצרות-מוחין ודעות קדומות, ולאפשר פלורליזם אמיתי. יחד עם זאת, החירות הזו אינה יכולה להיות נחלתם של בעלי אמצעים בלבד. מדינת הרווחה אינה מותרות; היא כלי ליברלי ראשון במעלה, המבטיח שאף ילד או מבוגר לא ייאלץ לוותר על בחירות יסוד בגלל מחסור כלכלי.

אני דוגלת בלאומיות ליברלית שאינה סותרת עקרונות דמוקרטיים ומכבדת את זכויות המיעוטים. לאומיות ליברלית היא זו המספקת מסגרת משותפת ותרבותית, המאפשרת בחירה אישית, למידה והתוודעות לאוצרות הרוח והתרבות של הקהילות, העדות והמגזרים השונים וההיסטוריה שלהם. המדינה היהודית והדמוקרטית חייבת להכיל ולכבד את כל אזרחיה, ללא יוצא מן הכלל, כשותפים מלאים בפרויקט האזרחי.

פוליטיקה של הידברות וזכויות נשים

הפוליטיקה שאני מאמינה בה היא פוליטיקה של הידברות. במסגרת זו הייתי שותפה לכתיבת אמנת כינרת, שגם היום הייתי חותמת עליה משום שהיא מייצגת פשרה הוגנת בין הקבוצות השונות שהשתתפו בכתיבתה. קריאת האמנה היום למלמדת על ההקצה שהתרחשה בשורות הימין מאז ועד היום.

השקעתי רבות במערכת החינוך משום שאני רואה בה את הכלי האולטימטיבי לקידום שוויון הזדמנויות. חינוך ממלכתי איכותי, המוענק בנדיבות לכל ילד, זהו המפתח לצמצום פערים חברתיים. כפמיניסטית, אני רואה חובה לפרק את המבנים הפטריארכליים המגבילים נשים בזירה הציבורית והאישית, ולהבטיח שוויון הזדמנויות מלא לכלל הנשים, התלמידות, המרצות, החוקרות והפעילות למען שיפור פני החברה.

פוליטיקה של שוויון סקסואלי ומגדרי

החזון ההומניסטי שלי אף דורש הכרה מלאה ושוויון זכויות מוחלט לקהילת הלהט"ב;  מערכת הפוליטית והחינוכית חייבות להיות מרחב בטוח, מקבל, אוהב, ונטול אפליה ביחס לכל זהות מגדרית ומינית. אני דוגלת בחינוך שמכיר בפלורליזם הזה ומנחיל אותו, כי רק כך נשיג צדק חברתי אמיתי ואוטונומיה אישית לכולם. המאבק לשוויון מגדרי ומיני הוא ליבת הפרויקט הליברלי.

החזון שלי הוא חברה שבה צדק, חירות וערבות הדדית אינם סיסמאות ריקות אלא מציאות יומיומית של כלל האזרחים. זוהי ישראל שפויה, יציבה וצודקת יותר.

חזון מחקרי ופילוסופי

החזון הפילוסופי והמחקרי שלי מתמקד בניסיון ליישב בין  תחומים שונים שנדמה כי המתח ביניהם בלתי-פתיר: לאומיות וליברליזם. עבודתי החלה מתוך ההכרה כי בעולם שבו הזהות הלאומית היא כוח פוליטי עוצמתי, הפילוסופיה הליברלית אינה יכולה להתעלם מקיומה. השאלה הניצבת לנגד עיניי היא, כיצד יכולה מדינת לאום להיות בעת ובעונה אחת דמוקרטית, צודקת ומכילה כלפי מיעוטיה?

לאומיות ליברלית בלתי מתנצלת

את התשתית לרבים מהרעיונות שלי שאבתי מהפילוסוף ישעיהו ברלין, שמשנתו על פלורליזם ערכי היוותה עבורי מגדלור. ברלין לימד אותי שאין אמת אחת, וכי ערכים חיוביים רבים – כגון חירות, שוויון, וביטחון לאומי – עשויים להתנגש באופן טראגי. הכרה זו אפשרה  לי לפתח תיאוריה של לאומיות ליברלית, שאינה רואה בלאומיות כשלעצמה כוח מרושע, אלא דורשת למסגר אותה בתוך עקרונות של זכויות אדם, זכויות אזרח וצדק אוניברסלי. חברה ליברלית אינה צריכה להתנצל על הרצון לקיים זהות לאומית, אלא עליה לוודא שהמסגרת הלאומית אינה הופכת לכלי לדיכוי המיעוטים. הלאומיות הליברלית אינה יכולה להסתפק ב"סובלנות" כלפי מיעוטים, אלא צריכה להכיר בצרכים ובתרבויות הייחודיות שלהם. זהות מדינית דמוקרטית  אינה יכולה להיות קבועה או מוכתבת, אלא צריכה להיות גמישה מספיק כדי להכיל מגוון מיעוטים לאומיים, דתיים וחברתיים.

חינוך לאזרחות אכפתית שאינה מתבדלת

על מנת לעצב חברה פתוחה וסובלנית יותר כלפי מיעוטים, חיוני לקדם חינוך אזרחי. בצד תמיכתי ברב-תרבותיות, אני מתנגדת לנסיגת המדינה מהחינוך הממלכתי ולעליית זהויות שבטיות מבודדת ומתבדלות שלעתים אף קוראות תיגר על השלטון המרכזי – תהליכים העלולים לערער את בסיס האזרחות הדמוקרטית. על מערכות המדינה לשמש כסוכן פעיל להקניית מחויבות אזרחית וערכים דמוקרטיים המשותפים לכלל האוכלוסייה.

עבודתי הפילוסופית מחייבת יישום פרקטי, הכרוך בחינוך לאזרחות אכפתית, מעורבת, משתתפת ופעילה. אם אנו רוצים שוויון ופלורליזם, עלינו להקנות ערכים אלה לדור העתיד. אני רואה בחינוך הממלכתי את המעבדה המרכזית לבניית אזרחות דמוקרטית, שבה ילדים מכל המגזרים לומדים על חשיבות הביקורתיות והסובלנות; תפקידו העיקרי של החינוך הממלכתי הוא לטפח אזרחים חושבים, בעלי מחויבות אזרחית ומוסרית, ולא רק טכנוקרטים. האתגר הוא עצום, אך המטרה ברורה: ליצור בישראל חברה רב-תרבותית, סובלנית ואוהבת אדם, המכירה במורכבות האנושית ובפסיפס החברתי, ומעניקה מקום בטוח וצודק לכל מי שחי בה.