החוט המקשר בין עולמי הפילוסופי, המחקרי, הפוליטי והמעשי הוא המאמץ הבלתי פוסק ליישם צדק דמוקרטי בחברה רב-תרבותית. עבורי, ארבעת התחומים הללו אינם מנותקים זה מזה. אלה שלבים שונים של חתירה לתיקון עולם, המתחיל בהגדרה תיאורטית של הטוב ומסתיים במימושו המעשי בחיי היום-יום.
הפילוסופיה היא המקור והיסוד, היא המפה הערכית שלי. כמי שמוקירה את משנתו של הפילוסוף היהודי-הבריטי ישעיהו ברלין, מגדולי אנשי הרוח במאה העשרים, אני מכירה בכך שהחיים הציבוריים מתאפיינים בפלורליזם ערכי; לא כל הערכים החיוביים ניתנים למימוש בו-זמנית. עבודתי על הלאומיות הליברלית נולדה מתוך צורך פילוסופי להבין, כיצד מדינת לאום יכולה להתקיים מבלי לפגוע בזכויות הפרט ובמיעוטים. אני מאמינה כי בצד ההכרה בצורך האנושי בהשתייכות קולקטיבית, יש לגלות מחויבות לכללי המשחק הדמוקרטיים והליברליים.
כדי שרעיונות אלה לא יישארו רק בגדר תיאוריה בלבד, נדרשת הפוליטיקה. בזירה המדינית, הרעיונות מתמודדים עם המציאות, הופכים למדיניות, ונושאים באחריות לשמירת חיי אדם ואיכותם. פעילות פוליטית, היא היישום האתי של הפילוסופיה. כאשר נלחמתי למען שוויון למיעוטים, זכויות נשים, או נגישות לכל לחינוך, לא פעלתי רק כפוליטיקאית; פעלתי כפילוסופית שמיישמת את עקרונות הצדק שהוגדרו בתיאוריה, תוך הכרה במגבלות הכוח בזירה הריאל-פוליטית.
התיקון הגדול והמתמשך ביותר, מבחינתי, הוא בשדה החינוך. זהו המנגנון שמנחיל את הערכים הללו לדור הבא ויוצר חוסן לאומי וחברתי ועמידות דמוקרטית לאורך זמן. אין משמעות לחוקים אם האזרחים לא מחויבים אליהם.
לפיכך, ראיתי בתפקיד שרת החינוך הזדמנות להגברת המודעות להענקת כלים לאזרחים לחשיבה ביקורתית; למתן מיומנויות לקריאת המציאות באופן מפוכח ומתוך ספקנות בריאה; ולהגברת המחויבות לטוב המשותף. אני סבורה כי זהו המנוף האולטימטיבי להתקדמות חברתית של כלל האוכלוסיות במדינה.
החוט השוזר בין כל השדות האלה הוא השקפתי, שהחברה כולה זקוקה לתיקון מתמיד; התיאוריה נותנת לי את המפה ואת הכללים המוסריים; הפוליטיקה נותנת לי את הכלים להניע שינוי; והחינוך מבטיח שהמסע להנחלת הידע והערכים ימשיך.